<h1>רבינו חננאל בן שמואל — עירובין</h1>
<h2>דף לג.</h2>
[רי"ף סי' תרפ"ח לעירובין ק"ד ע"ב] מתני'. שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו. פי' באבנטו, ואע"ג דמטמא ליה לאבנטו שהו' קדש, הכי עדיף שלא לשהות את הטומאה בעזרה לחזר אחר צבת של עץ שהוא פשוטי כלי עץ, ונקראת בלשו' ערבי כלבתין, שאינן מקבלין טומאה, ובידו לא נינגע ביה דלא ניטמי כהן גופיה, הולכך בהמיינו אוחזו דלא נינגע ביה, ושרץ אינו מטמא במשא. והאבנט שמיטמא בשרץ אינו מטמא את הכוהן האוחזו, משו' דהוה ליה אבנט ראשון לטומא', והלכ' רווחת בכל התלמו' שאין לאדם וכלים אלא אב הטומאה, וגם בקרא לא מצינו טומאה לאדם וכלים אלא מן השרץ ומן הנבלה וכיוצא בהן שהן אב הטומאה, אבל ראשון לטומאה או שני לטומאה מטמא אוכלין ומשקין, כדכתי' וכל כלי חרש אשר יפול מהם וגו', דהוה ליה כלי חרש ראשון לטומאה מכיון שנתלה השרץ באוירו אע"פ שלא נגע, והכלי חוזר ומטמא מה שבתוכו. יכול אם היו כלים בתוכו יטמאו מחמת כלי הראשון, ת"ל [ויקרא י"א] כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל וגו', אוכלין ומשקין מיטמאין מחמת כלי ואין כלי אחר ואדם מיטמא מחמת כלי. דברי ר' יוחנן בן ברוקה. ר' יהודה או' בצבת של עץ. פי' שהוא פשוטי כלי עץ. שלא להרבות את הטומאה, לטמא אבנט הטהור. ונוח לנו להשהותה שם ולחזר אחר צבת מלהרבות את הטומא'. מהיכן מוציאין אותו. בשבת. מן ההיכל ומן האולם וגו'. אבל בעזרה אם נמצא שם, מכסהו בסיר ומניחו עד שתחשך. ר' עקיב' או' כל מקום שחייבין על זדונו כרת. פי' אם יכנס לו בטומאה, דהינו כל העזרה. משם מוציאין אותו, ושאר כל המקומות. פי' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, לבן ננס כולה עזרה ולר' עקיב' לשכות. כופין [עליו] פסכתר. פי' סיר של נחושת לכסותו עד שתחשך למוצאי שבת. ותרג' סירות [שמות ל"ח] פסכתרוותא.
